סקר זה הוא פרי יוזמת מינהל המחקר והתכנון לערוך לראשונה סקר ארצי על כל שלביו. הסקר בוחן את מצב הביטחון התזונתי בישראל מהפן החברתי-כלכלי שלו.
אחת המסקנות של הסקר היא שלא קיימת בישראל תופעה מובהקת של רעב, כפי שהיא מוכרת בארצות עניות בעולם, יחד עם זאת נחשפות עדויות של אי-ביטחון תזונתי נרחב ודומה בהיקפו לממצאי העוני. כן נמצא דמיון בין התופעות של אי-ביטחון תזונתי ניכר לבין חומרת העוני כמדווח בדוח העוני. ממצאי הסקר מדגישים את העובדה שמקבלי קצבאות קיום בגיל העבודה סובלים מרמה גבוהה במיוחד של אי-ביטחון תזונתי. לפיכך דיון ברמת קצבאות הקיום למשפחות אלה תוך התייחסות למינימום למחייה בכבוד הוא חיוני למדיניות החברתית.
ממצאי הסקר נותנים משנה תוקף לממצאי דוח העוני, אשר לא פעם מעוררים תגובה של הקשחה. חיזוק ממצאי דוח העוני ממסקנות הסקר של מצב הביטחון התזונתי נגזר מכך שהמדגם הנוכחי נבנה באופן בלתי תלוי מבחינת העיתוי, שיטת הדגימה והמוסד הדוגם מזה שבבסיס סקר ההכנסות, שעליו מבוסס דוח העוני.
שאלה מעניינת היא איך נוצר אי-ביטחון תזונתי. ממחקרים בעולם ובישראל, מתברר כי התופעה עשויה להיות פרי של מערכת שיקולים רציונלית של המשפחה, במצבי עוני מדרגות שונות, גם דרגות עוני קלות יחסית. זאת, בין היתר, בשל העובדה שחלק מהוצאות הצריכה של משפחה, גם אם הן פחות חיוניות מרכישת מזון, הן פחות גמישות כמו למשל ההוצאות על שכר הדירה, על חשבון החשמל או על הזמנת בלוני גז אשר אינן ניתנות לחלוקה – אלה הן החלטות של "הכל או לא כלום". זאת בשונה מהחלטות לגבי הוצאה על מזון והרכבו. לא מפתיע על כן למצוא כי לא מעט משקי בית יקצצו בשלב מוקדם יחסית של מצב העוני שלהם בהוצאות המזון. תהליך זה של הידרדרות הביטחון התזונתי הוא אפוא שיקוף רציף ואמין של החמרת מצב העוני במשפחה.